בית המשפט: חברת אופציות בינאריות ביצעה תרמית, אך הפיצוי למשקיעה קוצץ בחצי בשל “עצימת עיניים”
שופטת בתל אביב הטילה אחריות אישית על הבעלים אורן שבת בגין “מסכת מרמה” נגד אזרחית בריטית, אך קבעה לה אשם תורם בשיעור 50% לאחר שהתעלמה מ”נורות אזהרה” רבות.
בפסק דין החושף את שיטות הפעולה המתוחכמות של תעשיית האופציות הבינאריות, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כי חברה ישראלית ובעליה אחראים לתרמית שהובילה להפסד של יותר ממיליון דולר על ידי אזרחית בריטית. עם זאת, בתפנית משמעותית, קיצץ בית המשפט את סכום הפיצויים ב-50%, תוך שהוא מטיל מחצית מהאשמה על המשקיעה עצמה, בשל התעלמותה מ”נורות אזהרה” ברורות והמשך הזרמת כספים לתרמית.
פסק הדין, שניתן ב-23 ביוני 2025 על ידי כבוד השופטת לימור ביבי, מביא לסיומה החלקי תביעה שהגישה הלן טרוויס, אזרחית ותושבת בריטניה. טרוויס טענה כי נפלה קורבן לתרמית שתוכננה על ידי חברת גלובל אפ טכנולוגיות (2010) בע”מ, בעל המניות בחברה אורן שבת לורנט, ועובד בשם שגיב אביסרור. לטענתה, בין יולי 2015 לספטמבר 2016, הנתבעים השתמשו במצגי שווא כדי לשכנע אותה להשקיע את חסכונות חייה וכספי ירושה, בסכום כולל של מעל 1.1 מיליון דולר, בפלטפורמת האופציות הבינאריות “Option FM” (OFM) – כספים שאבדו כמעט במלואם.
בית המשפט קבע כי התובעת הייתה נתונה ל”מסכת מרמה” החל מתחילת דרכה עם החברה. השופטת ביבי קבעה כי חברת גלובל הסתתרה במכוון מאחורי זהותה של חברת “OFM”. עוד נקבע כי השימוש בשמות במה באנגלית לעובדים הישראלים היה חלק ממצג שווא רחב יותר, שנועד ליצור רושם שמדובר בחברה זרה הפועלת תחת רגולציה ממרכזים פיננסיים כמו הונג קונג או לונדון, ולא בחברה ישראלית ללא פיקוח.
התובעת טענה כי רומתה על ידי מנהל לקוחות שהזדהה בשם “סטיבן קולינס”. אותו מנהל הציג עצמו ככלכלן מנוסה העובד בחברה שבע שנים, וטען כי האינטרסים הכלכליים שלו תואמים את שלה, שכן הכנסתו קשורה לרווחיה. בית המשפט קיבל טענות אלו וקבע כי בפועל, עמלות החברה ועובדיה נגזרו משיעור הפקדות הלקוחות והיקף המסחר שלהם, מה שיצר ניגוד עניינים מובנה שדחף אותם לעודד את הלקוחות להפקיד ולסחור יותר, ללא קשר לתוצאות.
שיטות מרמה נוספות שזיהה בית המשפט כללו הצגת ההשקעות המסוכנות כ”קרן פנסיה” בטוחה, והבטחה שכספה של טרוויס מוגן באמצעות “בונוסים”. השופטת קבעה כי הבונוסים לא היו אמצעי הגנה, אלא כלי לתמרוץ הלקוחות לסחור בהיקפים גדולים ומסוכנים, שכן התנאים למשיכתם היו כמעט בלתי אפשריים.
בחלק מכריע של פסק הדין, הטילה השופטת ביבי אחריות אישית על בעלי החברה, אורן שבת. בית המשפט מצא כי שבת היה מעורב באופן ישיר ביצירת ותחזוק המערך התרמיתי, לרבות המבנה התאגידי המטעה ומודל העמלות הבעייתי. מעורבותו הייתה כה מהותית, עד כי בית המשפט יכול היה להטיל עליו אחריות נזיקית אישית, מבלי להידרש לצעד הקיצוני של “הרמת מסך”. השופטת ציינה בנוסף כי עדותו של שבת הייתה מתחמקת ובלתי מהימנה.
מנגד, התביעה נגד העובד, שגיב אביסרור, אשר נטען כי הוא “סטיבן קולינס” שעמד בקשר עם התובעת, נדחתה. הדחייה נבעה מראיה מרכזית – תכתובות הסקייפ בין טרוויס ל”קולינס”. בית המשפט קבע כי ראיה זו אינה קבילה, מכיוון שהוגשה כקובץ וורד בשיטת “העתק-הדבק” הניתן לשינוי, ולא כקובץ מקור או העתק מהימן. ללא ראיה זו, התובעת לא הצליחה להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת כי אביסרור הוא אכן האדם שביצע כלפיה את התרמית.
למרות הקביעה כי הנתבעים אחראים לתרמית, בית המשפט נקט בצעד דרמטי והטיל על טרוויס אחריות למחצית מהפסדיה. השופטת ביבי קבעה כי אף שטרוויס רומתה בתחילת הדרך, היא הפגינה “עצימת עיניים” והתעלמה מ”נורות אזהרה” רבות שהיו אמורות להתריע בפניה על הסכנה.
בית המשפט ציין כי התובעת הייתה מודעת לכך שהיא מפסידה באופן עקבי סכומי עתק, עובדה שעמדה בסתירה מוחלטת להבטחות כי השקעתה בטוחה. באופן מכריע, היא המשיכה להשקיע גם לאחר שנועצה במנהל עיזבון אביה, אשר סירב להעביר לה כספים נוספים והפנה אותה לעורך דין שייעץ לה להפסיק לאלתר ולהגיש תביעה. נוסף על כך, העובדה שסחרה בפלטפורמות מסוכנות אחרות, במקביל וגם לאחר המקרה, הצביעה על נטייה אישית לנטילת סיכונים שתרמה להפסדיה. התנהלות זו הובילה את בית המשפט למסקנה כי היא נושאת באשם תורם משמעותי.
התובעת זכתה לפיצוי בסך 1,829,550 ש”ח, המהווה מחצית מסך נזקיה שנטענו ועמדו על 3,659,100 ש”ח.
